מטופלים רבים פונים לבדיקות רפואיות לאיתור תסמינים שונים ומצפים מהרופא המטפל שלהם להשתמש במומחיותו באבחון מצבם. אולם במסגרת האבחון, מצופה שהרופא לא רק יתייחס לתסמינים הנראים לעין אלא גם יערוך בירור יסודי של ההיסטוריה הרפואית של המטופל ויתשאל אותו על הסימפטומים שהוא חווה.
תביעות הנוגעות לרשלנות רפואית באבחון מחלות כמו דלקות, זיהומים, סרטן ועוד, נובעות פעמים רבות מאי עריכת תהליך אבחון מקיף שמנע מהרופא לגבש אבחנה מבדלת. בשורות הבאות נסביר מהי אבחנה מבדלת, מה ההקשר בין אבחנה מבדלת לבין רשלנות רפואית ומה משמעות האבחנה המבדלת בהיבט המשפטי.
מה היא אבחנה מבדלת?
כאשר שתי מחלות שונות או יותר מופיעות עם תסמינים זהים, יש צורך באבחנה מבדלת.
המונח הרפואי "אבחנה מבדלת" מתייחס לרשימה של אבחנות פוטנציאליות שיכולות להסביר את הסימפטומים של המטופל. כיוון שלתלונתו של מטופל עשויות להיות הסברים מרובים, מתבצע תהליך מיון וסינון באמצעות איסוף נתונים כגון אנמנזה, בדיקה קלינית, בדיקות מעבדה, הדמיה ועוד. בתהליך זה, הידע הרפואי של הרופא צריך להיות מיושם במלואו על מנת להתאים ולנתח כראוי את המידע שנאסף ביחס לתלונת המטופל. מנגד, אי נקיטת הצעדים הנדרשים ברמת המקצועיות הנדרשת, לשם הגעה לאבחנה כזו, עשויה להיחשב לרשלנות רפואית.
על חשיבות ההגעה לאבחנה מבדלת נכונה ואמינה
מקצוע הרפואה מכיר בחשיבותו של תהליך אבחון יסודי, הכרוך באחריות הרופא לנקוט בכל האמצעים והצעדים הדרושים לאבחון מדויק של מצבו של המטופל. מצבים רפואיים רבים יכולים להתבטא באמצעות תסמינים שונים שאינם ייחודיים להם בלבד. למשל, שיעול יכול לנבוע מהצטננות, דלקת ריאות, או במקרים חמורים, סרטן ריאות. באופן דומה, דימום נרתיקי חריג עלול להיגרם על ידי שינויים הורמונליים או מצבים חמורים יותר כמו סרטן הרחם או צוואר הרחם.
תהליך האבחנה המבדלת משמש כדי לזהות את הגורם הבסיסי לתסמינים שאינם ספציפיים למחלה מסוימת. תהליך זה כולל שלילה שיטתית של מחלות שונות שעשויות להסביר את התסמינים המדוברים, כדי להגיע לאבחנה מדויקת ולתוכנית טיפול נכונה למטופל הספציפי.
שלילתן של מחלות פוטנציאליות עשויה להיות כרוכה בזיהוי תסמינים נוספים הייחודיים לליקויים רפואיים ספציפיים ושימוש בבדיקות רפואיות מקיפות לזיהוי ישיר של אחת מהמחלות החשודות.
למרות השימוש בתהליך זה, האבחון הרפואי נותר הליך מורכב המאפשר שיקול דעת של הרופא.
למרבה הצער, לא תמיד ניתן לבצע אבחונים מהירים וללא שגיאות. בהקשר זה מתעוררת לעיתים השאלה, אילו מצבים עשויים להיחשב כרשלנות רפואית עקב אי ביצוע האבחנה המבדלת ומקימים למטופל ויקיריו זכות תביעה? מיד נסביר.
אילו מצבים עשויים להיחשב כרשלנות רפואית עקב אי ביצוע אבחנה מבדלת ומקימים למטופל זכות תביעה?
כחלק מתהליך האבחון הרפואי חלה על הרופאים חובה לגבש אבחנה מבדלת. חובה זו עומדת בעינה גם אם הרופא סבור כי התסמינים של החולה מצביעים על מצב רפואי מסוים.
לכן אם רופא לא משתמש בשיטות אבחון מקובלות, לרבות תהליך האבחון המבדל ומגבש אבחנה שגויה שממנה ניזוק המטופל, הרופא עשוי להיות אחראי לרשלנות רפואית שמקימה לנפגע זכות להגשת תביעת רשלנות רפואית כנגדו.
ההקשר בין אבחנה מבדלת לבין רשלנות רפואית?
בשלב הראשוני של תהליך האבחון של המטופל, אחראים רופאיו על ביצוע תהליך אבחון מבדל.
כאמור, הגעה לאבחנה המבדלת היא חיונית מכיוון שקיימים שלל תסמינים שיכולים להצביע על מגוון סוגי בעיות רפואיות שונות.
תהליך זה כרוך ביצירת רשימה של מחלות ומצבים רפואיים שונים שיכולים להסביר את הסימפטומים של החולה ושלילת אחד אחד, החל מהחמור ביותר ועד הקל ביותר. יש לעקוב אחר תהליך זה עד לקבלת אבחנה מדויקת.
לדוגמא, לתסמינים כמו חום גבוה, כאבי ראש, כאבי בטן, ראייה מטושטשת והקאות, יכולות להיות מספר סיבות אפשריות. כדי להגיע לאבחנה מדויקת, על הרופא לשלול באופן שיטתי בעיות רפואיות פוטנציאליות באמצעות תהליך של אלימינציה, עד לקבלת האבחנה הנכונה.
בנוסף, כאשר מצבו של המטופל אינו משתפר לאחר טיפול מסוים, באחריות הרופא המטפל להעריך מחדש את האבחנה הראשונית שסיפק. במצבים בהם רופא אינו בטוח במסקנותיו או חסר ידע מספק לגבי מחלה שמתעורר חשד לגביה, הוא מצופה להתייעץ עם מומחה באותו תחום כדי לסייע בקידום האבחנה.
אי ביצוע תהליך אבחון בהתאם לסטנדרטים הנ"ל, לטובת הגעה לאבחנה מדויקת ונכונה, עלול לגרום לפגיעה במטופל ולהוות עילה להגשת תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית באבחון, כנגד הרופא והמוסד הרפואי שבו הוא מועסק.
משמעותה של האבחנה המבדלת בהיבט המשפטי
"מבחן הרופא הסביר" הוא סטנדרט מקצועי המוחל על רופאים בעת מתן אבחנה למטופליהם.
אומדן זה מחייב את הרופא לא להסתמך רק על ממצאים גלויים, אלא לעשות מאמצים סבירים לאסוף את כל המידע הדרוש לאיתור הגורם המדויק למצבו של המטופל. בנוסף, על פי פסיקת בתי המשפט, מצופה מרופאים לנצל את הידע הרפואי העדכני הרלוונטי למקרה, וכן להתייעץ עם גורמים נוספים המחזיקים בידע רלוונטי.
רק כך יכול הרופא למלא את חובתו להעניק את רמת הטיפול הראויה למטופליו. כאשר ביצוע האבחון איננו נעשה על פי אמות המידה הללו, הדבר עשוי לאפשר לתובעים בתביעות רשלנות רפואית באבחון, להוכיח כי הרופא חרג מרמת הזהירות והמקצוענות המצופה ממנו ולכן אחראי לפצותם.
יחד עם זאת, מערכת המשפט בישראל גם מכירה בכך שיש להעריך את התנהלותו של הרופא תוך התחשבות במגבלות הזמן והכלים שעמדו לרשותו במקרה הנדון, לאבחון המטופל. במצבים בהם הזמן דוחק ויש לקבל החלטה מהירה (כמו במקרה של ביצוע ניתוח קיסרי במהלך לידה או טיפול בפציעה קשה), החובה לגיבוש אבחנה השוללת מחלות לא שכיחות, עשויה להיות פחות מחמירה.
לעומת זאת, כאשר אין מגבלת זמן ויש זמן מספיק לאבחן ביסודיות את המטופל, יש לבצע בדיקות נוספות ולשלול גם את האפשרות לבעיות רפואיות נדירות יותר, כגורם לתסמיני המטופל.
האם הגעה לאבחנה שגויה פירושה שהתרחשה רשלנות רפואית מצד הרופא?
לא תמיד אבחון שגוי הוא סימן לרשלנות רפואית. במקרים בהם הרופא פעל לפי הנהלים ולא דילג על אף שלב בהליך האבחון, הטעות עלולה להיות בשיקול דעתו אך לא תוצר של התרשלות מצידו. התנהלות הרופא תיחשב כרשלנות רפואית, רק כאשר האבחון השגוי חורג באופן משמעותי מהסטנדרט הרפואי המקובל והסביר בתחומו.
לסיכום
גיבוש אבחנה מבדלת הינה תהליך חיוני בתחום הרפואה, המסייע לרופאים להגיע לאבחנה מדויקת ולהעניק טיפול הולם למטופלים שלהם. אי ביצוע תהליך, זה עלול להוביל לפגיעה בבריאותם של מטופלים ולהיחשב כרשלנות רפואית שיכולה להקים לנפגעים עילה להגשת תביעת נזיקין.
זאת מאחר ועל הרופאים מוטלת החובה לפעול בכל האמצעים שעומדים לרשותם ובמאמץ סביר על מנת להבטיח שהממצאים הדרושים יובאו לידיעתם ולידיעת מטופליהם. לצורך כך, חשוב שרופאים יסתמכו בעבודתם על הידע הרפואי העדכני ביותר ויקפידו להתייעץ עם גורמים רלוונטיים בעת ביצוע האבחנה. בנוסף, עבודת צוות ושיתוף פעולה בין גורמים שונים במערכת הבריאות, גם הם קריטיים להשגת התוצאה הטובה ביותר עבור המטופלים.
על ידי הקפדה על שיטות אבחון מקובלות לצד הקפדה על עבודה בסנכרון מלא עם גורמים רפואיים אחרים, הרופאים יכולים להפחית משמעותית את הסיכון לרשלנות רפואית ולשפר את הטיפול בחולים.
